לייזרים גאוסים נפוצים יותר וחסכוניים יותר ממקורות לייזר עם פרופילי אלומה אחרים. רוב מקורות הלייזר האיכותיים במצב יחיד פולטים קרניים בעקבות התפלגות קרינה גאוסית מסדר נמוך (ידוע גם כמצב TEMoo). למקורות אור באיכות נמוכה יותר יהיו גם מצבי לייזר אחרים במידה מסוימת, אך לעתים קרובות מניחים שלקרן הלייזר יש הפצה גאוסית אידיאלית כדי לפשט מודלים של המערכת.
אם אלומת גאוס וקרן עליונה שטוחה בעלות הספק אופטי ממוצע זהה, שיא הקרינה של אלומת גאוס תהיה כפולה מזו של אלומה עליונה שטוחה. כאשר אלומת גאוס מתפשטת דרך מערכת אופטית, התפלגות הקרינה גאוסית נשארת גם אם ערך השיא או גודל האלומה משתנה. המשמעות היא שהקרן גאוס נשארת קבועה תחת טרנספורמציה.
מה רע באלומות גאוסיות?
לפרופילי לייזר גאוסים יש כמה חסרונות, כגון חלקים בעוצמה נמוכה משני צידי האזור המרכזי השימושי של הקרן, הנקראים "כנפיים". כנפיים אלו מכילות לעיתים קרובות אנרגיה מבוזבזת מכיוון שהחוזק שלהן נמוך מהנדרש עבור יישום נתון, כולל עיבוד חומרים, ניתוחי לייזר ויישומים אחרים הדורשים חוזק גדול מחוזק הכנפיים.
עבור יישומים רבים, פרופילי קרן לייזר שטוחים מנצלים אנרגיה בצורה יעילה יותר מפרופילי קרן גאוס. בפרופיל קרן גאוס, מתבזבזים עודפי אנרגיה מעל סף העוצמה הנדרש על ידי היישום, ואנרגיה מתחת לדרישת הסף בחלקים או כנפיה החיצוניים.
כנפי האלומה גאוסית עלולות לפגוע גם באזורים הסובבים מעבר לאזור המטרה, ובכך להרחיב את האזור המושפע מהחום. זה מזיק מאוד ליישומים כמו ניתוחי לייזר ועיבוד חומרים מדויקים. במקרה זה ניתנת עדיפות לדיוק גבוה ולפגיעה מינימלית בסביבה. בשל השפעה זו, לתכונות הנוצרות באמצעות קרן גאוס לא יהיו קצוות חלקים במיוחד, מה שכמובן יפחית את דיוק המערכת.
